החלטה בתיק רע"פ 4795/11 - א'

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 34605-08-10, עפ"ג 48889-08-10, כבוד סגן הנשיאה א' טל והשופטים מ' פינקלשטיין ו-ז' בוסתן) מיום 14.6.2011, שבמסגרתו נדחו הערעורים שהגישו המבקש והמשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (ת"פ 1040/08, ת"פ 2253/08, כבוד השופט ד"ר ע' קובו).

           כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום. הראשון, הכולל שני אישומים, מייחס לו עבירות של הספקת סמים וסחר בסמים. לפי המתואר באישום הראשון, ביום 21.3.2007, הציע המבקש לסוכן משטרתי סמוי לקנות ממנו סם מסוכן מסוג הרואין או קוקאין בכל כמות שירצה. באותו היום, שילם הסוכן למבקש 5,500 ש"ח בתמורה לכמות של 48.5 גרם הרואין. לפי המתואר באישום השני, ביום 26.3.2007, שילם הסוכן למבקש 7,700 ש"ח בתמורה לכמות של 69.25 גרם הרואין. כתב האישום השני מייחס למבקש עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה ובידוי ראיות. לפי המתואר בכתב האישום, לאחר שבנו הקטין של המבקש נפצע כתוצאה מנפילת שער בחצר ביתו של סבו, הגיש המבקש, בשמו של הקטין, תביעה לבית משפט השלום בהרצליה, כנגד קרנית, בעילה של פיצוי נפגעי תאונות דרכים. בתביעה, טען המבקש בכזב כי הקטין נפגע בתאונת דרכים ולכן מגיע לו פיצוי. במסגרת הכנת התביעה, פנה המבקש לאדם המתגורר בשכנות לבית הסב וביקש ממנו למסור תצהיר כוזב לפיו היה עד לתאונה. התצהיר הכוזב הוגש לבית המשפט כתמיכה לתביעה. בנוסף, במסגרת ההליך המשפטי, העיד השכן בבית המשפט ומסר עדות שקרית לפיה היה עד לתאונה.

           בית משפט השלום הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש של שנתיים מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים, שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה של קבלת דבר במרמה או בידוי ראיות או כל עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים, וכן קנס בסך של 15,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לעברו הפלילי המכביד של המבקש, הכולל עבירות סמים וכן עבירות רכוש, פריצה, תקיפה והחזקת נשק. עוד התייחס בית המשפט לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש. בנוגע לעבירות הסמים קבע בית המשפט כי מדובר בעבירות חמורות הן כיוון שמדובר בסם מסוג הרואין והן כיוון שמדובר בכמות גדולה של סם. בנוגע לעבירות שיוחסו למבקש בכתב האישום השני, קבע בית המשפט כי מדובר בעבירות חמורות של ניסיון להונות את בית המשפט תוך שימוש בבנו הקטין למטרות של רווח כספי. בנוסף, התייחס בית המשפט גם לנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, לאמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, וכן ייחס משקל רב לכך שהמבקש, מיוזמתו, עבר הליך מוצלח של גמילה בסמים. לבסוף, קבע בית המשפט, כי על אף שהעבירות שביצע המבקש מצדיקות מאסר ממושך, לנוכח הליך השיקום המוצלח שעבר אין למצות עמו את מלוא חומרת הדין.

           על גזר דינו של בית משפט השלום ערערו המבקש והמשיבה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את שני הערעורים. בית המשפט קבע כי בית משפט השלום איזן כראוי בין השיקולים המתנגשים במקרה זה - הצורך להטיל עונש כבד ומרתיע והתחשבות בהליך השיקום שעבר המבקש ובנסיבותיו האישיות - וכי אין מקום להתערב בגזר הדין. עוד קבע בית המשפט, בין היתר, כי על אף ההליך השיקומי המוצלח שעבר המבקש, אין במקרה זה להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל שכן השיקול השיקומי אינו חזות הכל ויש להתחשב גם בשיקולים אחרים כגון חומרת העבירות.

           מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי שגה בית משפט השלום בכך שלא נתן משקל גבוה יותר להליך השיקום שעבר. לטענתו, עבר במהלך ארבע השנים האחרונות הליך שיקומי מפרך ושליחתו כעת למאסר בפועל תאיין למעשה את תוצאות ההליך ותחזיר את הגלגל אחורנית באופן שיפגע הן במבקש והן באינטרס הציבורי. לבסוף, טוען המבקש, כי נסיבותיו החריגות של מקרה זה מצדיקות מתן רשות ערעור אף אם הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

           הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, הבקשה אינה מעלה טענה בעלת חשיבות כללית כאמור ומתמקדת אך בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת ומטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות. בנוסף, לא שוכנעתי כי מקרה זה הינו מקרה חריג בו שיקולי הצדק מצדיקים מתן רשות ערעור (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.4.2010) (להלן: עניין אוחיון).

           אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להדחות. כידוע, הליך גזירת העונש הינו הליך מורכב, שבמסגרתו יש לאזן בין שיקולים שונים ולהעניק לכל שיקול את המשקל הראוי לו בהתאם לנסיבות המקרה (ראו למשל: ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 421, 434 (1979)). בענייננו, איזן בית משפט השלום בין חומרת העבירות שביצע המבקש, עברו הפלילי המכביד והצורך בענישה מרתיעה, לבין התחשבות בהליך השיקום הממושך והמוצלח שעבר המבקש מיוזמתו ונסיבותיו האישיות הקשות. לטעמי, בית משפט השלום איזן כראוי בין שיקולים אלה, לנוכח נסיבות המקרה, והטיל על המבקש עונש שאינו חמור ביחס לעבירות שביצע וזאת תוך התחשבות בהליך השיקום הממושך שעבר. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי במקרים מסוימים, בהם המשיב ביצע עבירות חמורות, "אין בתהליך שיקום, מוצלח ככל שיהיה, כדי לאיין את חומרת המעשים ואת הצורך להעניש את המבקש במאסר מאחורי סורג ובריח" (עניין אוחיון, בפסקה 11). במקרה שלפני, בו ביצע המבקש עבירות סמים חמורות וכן ניסה לרמות את מערכת המשפט למען הפקת רווח כלכלי, אין לפטור אותו מעונש מאסר בפועל.

           סוף דבר הבקשה נדחית. יש לקוות שהמבקש יתמיד בדרך השיקום בה החל אף במסגרת מאסרו וכי שירות בתי הסוהר יאפשר לו להשתלב במסגרת הטיפולית המתאימה.

           לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

           ניתנה היום, כ"ה בסיון התשע"א (27.6.2011).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: